תוקפם של הסכמים בין בני זוג לאחר המוות

מעשה שהיה כך היה : בני זוג, האישה גרושה ולה ילדה והאיש גרוש ולו 3 ילדים בוגרים, מנהלים מערכת יחסים מזה כשנתיים. בני הזוג חיים יחדיו בדירתו של האיש ומנהלים משק בית משותף. שניהם הגיעו לקשר עם רכוש נפרד שנצבר טרם ההיכרות ומעוניינים להסדיר את מערכת היחסים הרכושית ביניהם. הם עורכים הסכם ובו הם קובעים שתחול ביניהם הפרדה רכושית מלאה. בני הזוג מגדילים לעשות וקובעים בהסכם, שהם אינם מעוניינים להחיל על עצמם משטר של ידועים בציבור המקנה למי מבני הזוג זכויות מבן הזוג השני, בין היתר גם בכל הנוגע לרכושו.

כעבור עשור הולך האיש לעולמו, מבלי שהותיר אחריו צוואה. לפיכך, רכושו מחולק ע"פ דין בין יורשיו החוקיים, הווה אומר – מחצית לילדיו ומחצית לבת זוגו שעונה על ההגדרה המשפטית של ידועה בציבור (לפי ס' 55 לחוק הירושה) ולכן זוכה במחצית מרכושו של האיש.

בראי ההסכם שערכו בני הזוג, האם אופן חלוקת עיזבונו של האיש, כך שבת זוגו זוכה במחצית מהרכוש משקפת את רצונו?

רבים טועים לחשוב, שאם הסדירו בהסכם את מערכת היחסים ביניהם, ההסכם ישמש להם כמגן רבתי וישקף כלפי כולי עלמא את רצונם. לא כך הוא הדבר. חשוב לדעת שהסכמים תקפים לצורך הכרעה בשאלות הבעלות בזכויות השונות במהלך החיים המשותפים. ההסכם אינו קובע למי הבעלות בזכויות של אדם לאחר פטירתו. בהתאם לחוק, הסכם בחייו של אדם הקובע את זהות יורשיו ואת חלוקת העיזבון לאחר המוות, פסול וכי הדרך היחידה על פי המשפט הישראלי לקבוע את זהות היורשים היא באמצעות צוואה.

יחד עם זאת, בית המשפט דן לא פעם בפער שבין הוראות שנערכו בהסכמים, המדירות את בן הזוג מרכושו של בן הזוג האחר, לבין הדיסוננס העלול להיווצר בהיעדר צוואה, כך שאותו בן זוג לגביו הוסכם על הפרדה מוחלטת, יירש את מחצית הרכוש – כפי שמורה חוק הירושה.

כך למשל, ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב דן בערעור על פסק דין, בהתייחס להוראה בהסכם שערכו בני זוג לפיה, נוסף לקביעה כי תחול הפרדה רכושית מלאה, בני הזוג הסכימו שלא יירשו האחד את השני. האיש הלך לעולמו ולא הותיר אחריו צוואה. במאבק בין בת הזוג לילדי המנוח, היה על ביהמ"ש להכריע בדבר זהות היורשים נוכח העדר צוואה ועובדת היות בת הזוג יורשת המנוח לכאורה ע"פ דין יחד עם ילדיו. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי למרות שבת הזוג הוכרה כידועה בציבור של המנוח, יש לראות בהוראה בהסכם משום "הוראה צוואתית" ועל כן, בת הזוג אינה יורשת ויורשיו החוקיים של האיש הינם ילדיו בלבד.

המחוקק אומנם דורש צוואה כתנאי להדרת הידוע בציבור וקובע שלא ניתן להסתפק במסמך שהוא רק "כמו צוואה" או "דומה לצוואה", אך ניתן לראות כי גישת בתי המשפט משתנה בעיקר בהתאם לנסיבות המקרה.

על מנת להסדיר סוגיה חשובה זו ולדאוג שרכוש השייך לכם יעבור ליקיריכם ע"פ רצונכם וכך למנוע אי הבנות וחשוב מכך מאבק משפטי בין יקיריכם, מומלץ לערוך צוואה כדין, בה יפורטו זהות יורשיכם ואופן חלוקת עיזבונכם, כמסמך משלים להסכם חיים משותפים או הסכם ממון.

דביר טייטלבאום היא עורכת דין במשרד נאוה פרס המתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה.