חובות

במסגרת דיני המשפחה קיימת אחריות עקרונית של אדם לחובות בן זוגו שנצברו במהלך הנישואין או החיים המשותפים, למעט חריגים שונים. בהקשר זה יש להבדיל בין האחריות לחובות במסגרת מערכת היחסים הפנימית שבין בני הזוג לבין האחריות לחובות כלפי הנושה.

1. חובות בין בני הזוג

שיתוף בחובות במשטר של שיתוף בנכסים
בפסיקה נקבע, כי כפועל יוצא מהחזקה בדבר שותפות כללית בנכסים (ראה בפרק העוסק בהלכת השיתוף), קיימת גם חזקה בדבר שותפות מקבילה בחובות שנצברו בדרך הרגילה בתקופת השותפות או במהלך חיי נישואין תקינים לצורך רכישת נכסי המשפחה או לצורך הוצאות שוטפות של המשפחה. הדבר נכון גם לגבי חוב עסקי. שכן, כשם שמתחלקים ברווח מעסקים שנעשו במאמץ משותף, כך מתחלקים בהתחייבויות בן הזוג למען אותו מאמץ משותף. בנוסף, נקבע כי במסגרת הרכוש המשותף ייחשבו גם חובות כלליים, שאינם קשורים בהכרח לנכס מסויים, היינו שותפות הן "בדבש" והן "בעוקץ".

חריגים
האמור לעיל בדבר שיתוף בחובות אינו מתקיים במקרים חריגים כפי שהוגדרו בפסיקה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען להוצאת חוב ממסגרת החובות המשותפים.
כך, לדוגמא הוצאו מכלל השיתוף חובות בעלי אופי אישי שאינם קשורים למערכת החיים המשותפים של המשפחה; חובות שנוצרו כתוצאה מהפרת חובת נאמנות כלפי בן הזוג כגון הוצאות בעל להחזקת פילגש, חובות בגין הימורים או הוצאות בגין רכוש פרטי נפרד; חובות שנוצרו ממעשה עבירה של מי מבני הזוג ותשלומי קנסות בקשר לאותן עבירות; חובות שנוצרו בגין הוצאות שאין להוציאן באופן סביר בדרך הרגילה מקופת בני הזוג .

האחריות לחובות על פי הסדר איזון המשאבים
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, במהלך הנישואין קיימת הפרדה רכושית בין בני הזוג, כאשר איזון המשאבים ביניהם מופעל עם פקיעת הנישואין ובמסגרתו נערכת שומה של הנכסים של בני הזוג בניכוי החובות שנצברו על ידם. מכאן, כי רק במועד פקיעת הנישואין, בעת עריכת איזון המשאבים, מנוכה סכום החובות של בן הזוג מזכויותיו (ר' גם בפרק העוסק בחוק יחסי ממון).

חריגים
במסגרת איזון המשאבים אין להכליל חובות הרובצים על נכסים שאינם ברי איזון כמפורט בחוק יחסי ממון (לדוג' נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה או נכסים שנצברו על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין – ר' חוק יחסי ממון).
הפסיקה הוסיפה וקבעה בעניין זה, כי אין לנכות חוב אישי מכלל נכסי האיזון, היינו חוב שאין לו קשר לכל נכס בר איזון ואשר אף איננו בגדר חוב שנוצר בגין ניהול חיי המשפחה עבור כלכלתה ומהלך חייה התקין.

2. חובות בין בן הזוג של החייב לבין הנושה

הלכת השיתוף בנכסים
בפסיקת בית המשפט העליון נקבעו הפרמטרים שעל פיהם חייב בן הזוג כלפי הנושים בחבות ישירה בגין חובות של בן זוגו שנצברו במהלך הנישואין. במסגרת זו התייחס בית המשפט למועד בו נוצרו החובות, אופי החובות, מצב חיי הנישואין במועד היווצרות החובות וכיוצב'. נראה, איפוא, כי בעניין זה כל מקרה ייבחן לגופו.

הסדר איזון המשאבים
בפסיקה נקבע, כי גם אם מדובר בחוב אישי מובהק שנטל בן הזוג, העובדה כי הנכס שממנו מבקש הנושה לגבות את החוב רשום על שם בן הזוג החייב בלבד, מונעת מבן הזוג השני לקבל סעד במערכת היחסים עם הנושה. זאת לנוכח העובדה, כי הזכות לאיזון משאבים מתגבשת רק עם פקיעת הנישואין.

יחד עם זאת, נקבע כי במקרה בו בן זוג עליו חל משטר איזון משאבים עותר לשיתוף בנכס על בסיס שיתוף בנכס ספציפי יהיה בן הזוג הנ"ל חייב גם בחובות בן זוגו לגבי הנכס.
ר' גם בפרק העוסק בשיתוף ספציפי.