משמורת משותפת

בשנים האחרונות, התרחבה התפיסה הליברלית בחברה הישראלית ובמערכת המשפט, כאשר אנו עדים להתפתחות גישה חדשה הקוראת לדחיקת עולם המונחים המשפטי העוסק בהחזקת קטינים, תוך תפיסת האם כמשמורנית באופן "אוטומטי", למול הנחלת עקרונות משפטיים חדשים, המתבססים על מודל של "אחריות הורית משותפת" והורות שווה.

גישה זו התפתחה כחלק מתהליך חברתי אותו עוברת החברה המודרנית, הנובע בעיקר מרצונם של אבות גרושים לקחת חלק פעיל ומעורב בגידול ילדיהם גם לאחר הגירושים, וכן כחלק מתהליך משפטי-ציבורי לאחר פרסום המלצות ועדת שניט בשנת 2011, ועדה שהוקמה בשנת 2005 ע"י שרת המשפטים דאז ציפי ליבני, שבין מטרותיה היו נושא הסדרת האחריות ההורית.

עיקרי המלצות הועדה היו מודל של "אחריות הורית משותפת" וביטול חזקת הגיל הרך, הקובעת כי ילד מתחת לגיל 6 יהא בהחזקת אמו, בהיעדר נסיבות מיוחדות להורות אחרת. המלצות הוועדה כוללות הצעת חקיקה להסדרת האחריות ההורית המשותפת והצעות חקיקה בנושא התדיינות בעניינים הקשורים לילדים בבתי משפט למשפחה ובתי דין רבניים.

בבוא בית המשפט לדון בסוגיית החזקת הילדים, עיקרון טובת הילד שעניינו הובא בפניו תעמוד למול עיניו. ההכרעה תהא מבוססת על מכלול התשתית הראייתית, הכוללת חוות דעת של מומחים ותסקירים מאת העו"ס, תוך התחשבות ברצון הילד בהתאם לגילו.

הגדרה

משמורת משותפת אינה מוגדרת בדבר חקיקה ישראלי, אלא נוצרה בפסיקת בתי המשפט. המשמעות המקובלת למשמורת משותפת היא הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם, וזוכים להגדרה הורית "שווה", בהתאם לכך, חולקים שני ההורים ביניהם במשותף את גידול ילדיהם, חינוכם, והטיפול בהם. במשמורת משותפת הילד חווה שני בתים ומתגורר בהם לסירוגין באופן שווה, אם כי לא נדרשת שוויוניות מוחלטת בחלוקת הזמנים. משמורת משותפת יוצרת שוויון בין ההורים בעיני עצמם ובעיני הילד, ההורים חולקים ביניהם הורות שווה ומעשירה, ובכך שניהם מהווים דמויות משמעותיות בחיי הילד, ללא "חלוקה" וללא תוויות או כותרות המקנות כביכול עדיפות לאחד ההורים המחזיק בילדים.

הלכה למעשה, המונח "משמורת" ריק מתוכן, בעוד שה"אפוטרופסות" הוא המושג המרכזי המגדיר את האחריות ההורית בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962. האפוטרופסות היא המעניקה להורה את הזכות להחליט בנוגע לטיפול הרפואי בילד, החובה והזכות לדאוג לצרכים שונים, כמו גם לנכסיו של הילד, להחליט על מוסדות הלימוד שלו, על קביעת החינוך שלו וכיוצ"ב.

אחת הסוגיות שטרם התבררו עד תום היא מידת ההתמדה של הורים גרושים בהסדרי המשמורת המשותפת. דהיינו, עד כמה בפועל הסדרים אלה מתקיימים לאורך זמן.

מתי פוסקים בתי המשפט משמורת משותפת?

בעבר נהגו בתי המשפט לציין, כי הסדר משמורת משותפת מחייב קיומם של מספר תנאי סף מקדמיים, ובעיקר מסוגלות הורית טובה, דומה או שווה של שני ההורים ורמה גבוהה של שיתוף פעולה ותקשורת בין ההורים. כמו כן, נבחנו במסגרת ההכרעה השיפוטית, מידת מעורבות ההורים בחיי הילדים, קיומו של קשר תקין בין ההורים לבין כל אחד מהילדים, מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזים ועיקריים בחייהם. כמו כן, ניתן משקל לרצון הילד, בהתחשב בגילו.

כיום, בתי המשפט קובעים משמורת משותפת גם במצבים בהם לא התקיימה בין ההורים תקשורת טובה ואף אם לא מתקיים ביניהם שיתוף פעולה חיובי. פסיקה זו מקורה בתפיסה, שהמאבק על עצם הכותרת של החזקת הילדים מזיק לילדים נשוא המאבק וכי הטלת האחריות המשותפת תאפשר לשני ההורים לבטא בצורה מיטבית את הורותם וליתן לילדים את המיטב שביכולתם להעניק להם.

יתרונות המשמורת המשותפת / אחריות הורית משותפת

למשמורת המשותפת יתרונות רבים, שכן עבור הילדים זו מציאות המאפשרת מזעור של הטראומה מהגירושין. הילדים חשים תחושת בטחון בשל הקשר המתמשך והשוטף עם שני ההורים. על פי מחקרים פסיכולוגים, מעורבות גבוהה של שני ההורים בחיי הילדים תורמת להסתגלותם החיובית ולהתפתחותם הרגשית. כמו כן, אבות המקיימים משמורת משותפת מרגישים מעורבות ואחריות גדולה יותר כלפי הילדים, מאשר אשר רואים את ילדיהם בהתאם להסדרי שהייה בלבד.

חסרונות המשמורת המשותפת / אחריות הורית משותפת

הסדר משמורת משותפת עלול לעיתים לבלבל את הילדים ולהובילם למצב של חוסר קביעות ויציבות, שכן הילדים מבלים בבתים שונים וחווים מעברים תכופים בין הבתים. בנוסף, מעברים מרובים, חוסר רצף ושינויים תכופים בסביבת החיים המיידית, עלולים לפגוע בהתפתחותם התקינה של הילדים. במצבים בהם חרף המשמורת המשותפת קיים בין ההורים סכסוך, הילדים  מצויים במוקד הסכסוך, חשופים לו וחשים ביתר שאת את עוצמת הקונפליקט.