האם נכס של בן זוג טרם הנישואין יחולק בין בני הזוג בגירושין?/ עו"ד נאוה פרס

ככלל, במסגרת הליך גירושין, מתקיימת חלוקת רכוש שוויונית בין בני הזוג, באשר לנכסים שנצברו במהלך הנישואין, ללא התחשבות באופן רישום הנכסים. חריגים לעניין זה הם מקרים בהם נחתם ואושר הסכם ממון בין בני הזוג, אז יחולק הרכוש בהתאם להסכם.

חריג נוסף לחלוקת הרכוש השוויונית הוא במקרים בהם קיימים נכסים שאינם ברי איזון – קרי נכסים שהיו לבעל או לאישה טרם הנישואין או שהתקבלו בירושה / במתנה במהלך הנישואין וככאלה הם אינם מחולקים בין בני הזוג בעת הגירושין. נכסים אלו יכולים להיות למשל דירה הרשומה על שמו של הבעל, אשר ניתנה לו במתנה מהוריו.

האם בכל מצב נכסים שאינם ברי איזון לא יחולקו במסגרת חלוקת הרכוש?

התשובה לכך היא שלילית. החריג של נכסים שאינם ברי איזון הינו חריג על תנאי. כלומר, קיימים מצבים בהם בית המשפט יורה כי אותו נכס (לדוגמא דירת מגורים שבבעלות בן הזוג טרם הנישואין) תחולק בין בני הזוג בעקבות הגירושין. כדי להביא לתוצאה זו, יש להוכיח כוונה לשיתוף ספציפי באותו נכס.

מכאן כי במקרים שונים בהם עומדים על הפרק נכסים שאינם ברי איזון, בית המשפט יכול לקבל החלטה שונה.

לאחרונה טיפל משרדנו בשני מקרים, בהם על הפרק עמדה שאלת החלוקה של נכסים שאינם ברי איזון ובכל אחד מהמקרים התקבלה תוצאה הפוכה.

במקרה הראשון הגיעה למשרדנו אישה נשואה מזה 13 שנים. לזוג שלושה ילדים קטינים. הבעל התכחש לזכויותיה בבית המגורים, ורצה להותירה למעשה ללא כל קורת גג. אחת מטענות הבעל הייתה שהבית מצוי על מגרש שקיבל מהוריו, ולפיכך בהתאם לחוק יחסי ממון, הנכס אינו בר איזון.

במסגרת הליווי המשפטי העלה משרדנו התייחסות לעובדות, לפיהן הבית תוכנן ונבנה במהלך נישואיהם של הצדדים במקום בית אחר שהיה על המגרש – בו גרו הצדדים מתחילת חייהם המשותפים. בנוסף, כפי שהדגים המשרד, האישה הייתה מעורבת בהליך הבנייה וחתומה על משכנתא שנלקחה לטובת הבנייה. יתר על כן, הבעל הצהיר במגוון הזדמנויות, בע"פ ובכתב, שהאישה הינה שותפה שלו בבית. (כמובן שלכך מתווספות עובדות רלוונטיות אחרות והאמור כאן הינו רק תמצית). עיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענות משרדנו ופסק, כי לאישה מגיעות מחצית מהזכויות בבית מאחר והוכחה כוונת שיתוף ספציפי מצד הבעל ביחס לזכויות הללו. ערעור הבעל בבית המשפט המחוזי – נדחה.

לעומת זאת, במקרה השני הגיע גבר למשרדנו שהיה נשוי כ-11 שנה ולו שני ילדים קטינים, שאשתו הגישה נגדו תביעה רכושית. במסגרת תביעה זו, האישה ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה לקבוע שהדירה של האיש הינה משותפת. זאת למרות שדירה זו נרכשה ע"י אימו של האיש עבורו שנים רבות קודם להיכרות הצדדים ובהמשך (במהלך נישואי הצדדים) הזכויות בדירה ניתנו לאיש במתנה ע"י אמו.

אמנם הצדדים התגוררו בדירה זו במהלך נישואיהם, אך כפי שמשרדנו טען, היה מדובר בתקופה קצרה בלבד כשבמועד פתיחת ההליכים, הצדדים התגוררו בדירה אחרת. בנוסף, טען המשרד כי לא הייתה כל כוונה מצד האיש לשתף את האישה בדירה זו והבעל לא התבטא כבמקרה הראשון האמור לעיל, לא בע"פ ולא בכתב, שהוא רואה את האישה כשותפה שלו.

מנגד, האישה טענה שהתבצע שיפוץ בדירה, שלצורך מימונו נטלו בני הזוג הלוואה וכי כוונת הצדדים הייתה לכאורה למכור את הדירה ולקנות דירה אחרת שתירשם במשותף. (כמובן שגם לכך מתווספות עובדות רלוונטיות אחרות והאמור כאן הינו רק תמצית). עיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה פסק, כי האישה אינה זכאית לקבל מחצית מהזכויות בדירה מאחר ולא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי מצד האיש ביחס לזכויות הללו. כל שנפסק לאישה היה סכום כספי בגין חלקה לכאורה בהחזר ההלוואה (סכום אשר מיותר לציין כי הינו נמוך משמעותית משווי הדירה). ערעור האישה בבית המשפט המחוזי – נדחה כמו גם ערעורה לבית המשפט העליון.

אז מה היא "כוונת השיתוף הספציפי" שנדונה במקרים הנ"ל?

בהתאם לחוק, נכסים שהיו לבני הזוג קודם לנישואין או שקיבלו במתנה/בירושה בנישואין (נכסים אלה ידועים כ"נכס חיצוני") – אינם ברי איזון בין בני זוג. יחד עם זאת, בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי ניתן להוכיח שאחד מבני הזוג התכוון לשתף את השני ב"נכס החיצוני". משמעות הדבר, שלבן הזוג השני גם זכויות בנכס הנ"ל, למרות שעל פי ה"חוק היבש" אין לו זכויות. פסיקה זו ידועה כהלכת השיתוף הספציפי.

לשם הכרה בשיתוף ספציפי נפסק, שיש להוכיח מעבר לקיומם של חיי נישואין, קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף ב"נכס חיצוני". הדבר יכול להתבטא לדוגמא בהבטחות ובמצגים מצד בן הזוג בעל הנכס כאשר כל מקרה ייבחן לגופו. לפיכך, אף אם המדובר ב"נכס חיצוני" אין לוותר! קיים עדיין סיכוי שייקבע שהוא משותף בהתקיים "דבר מה נוסף".

לצורך הגנה על "נכס חיצוני" מומלץ לערוך הסכם ממון ולהסתייע בעו"ד בעניין זה, בכדי לקבל הגנה מירבית על נכס זה.

הכותבת היא הבעלים והמנהלת של נאווה פרס – משרד עורכי דין העוסק בדיני משפחה וירושה.