האם אישה בוגדת תיענש וזכויותיה הרכושיות יקופחו? / עו"ד מוריה מירי ביגון

האם בישראל בשנת 2021 חוסר נאמנות מינית תהווה שיקול לגיטימי בחלוקת רכוש?

שאלה זו עלתה פעם אחר פעם בערכאות.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בדיון נוסף, בהרכב מורחב של 9 שופטים קבע בדעת רוב (6 נגד 3) כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבית בו התגוררו בני הזוג עם ילדיהם במשך למעלה מ- 20 שנה. הבית נבנה במהלך הנישואין, בעסקת קומבינציה על מגרש שירש הבעל, ונרשם על שמו בלבד.

בכך בית המשפט העליון הפך את פסק דינו שאישר את פסה"ד של בית הדין הרבני הגדול, בו נשללה זכותה של אישה לזכויות בבית, בין היתר בשל בגידתה חודשים ספורים טרם הגירושין, בתום נישואים של כ-30 שנה.

בית המשפט העליון קבע בפסיקתו האחרונה כי על בית הדין הרבני לפסוק בענייני רכוש שלא על-פי ההלכה, אלא על פי הדין האזרחי. כך, במקרה זה חל על בני הזוג חוק יחסי ממון, הקובע כי במועד סיום הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית מכלל הרכוש שנצבר על ידם. כלומר, מחצית מכלל הרכוש של בני הזוג, למעט נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שאותם קיבל מי מהם במתנה או בירושה במהלך הנישואין. נזכיר, כי על-פי הפסיקה, לגבי נכסים שהיו למי מבני הזוג לפני הנישואין, או שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין, תיבחן כוונת השיתוף של הצדדים, כאשר הנטל בהוכחת שיתוף בבית המגורים קל יותר בהשוואה לנכסים אחרים.

עוד נקבע, כי בגידה אינה מהווה נסיבה שיש בכוחה לשלול בדיעבד זכויות של בן זוג ברכוש, ואין מקום לשיקולי אשם בחלוקת רכוש בין בני הזוג.

מנגד, שופטי המיעוט סברו כי יש להתחשב בכוונות הצדדים ביחס לסוגית הנאמנות המינית שביניהם. לשיטתם, האופן בו בני זוג מנהלים את חייהם הזוגיים הוא עניינם הפרטי, והמדינה אינה רשאית להתערב בתחום זה. לפיכך, אין להתערב בתנאי (מפורש או משמע) שקבעו ביניהם, לפיו השיתוף ביניהם יהא רק אם יהיו נאמנים זל"ז. עוד הוצע להחליף את כוונת השיתוף הספציפי במנגנון שיתוף הדרגתי, במסגרתו כל אחד מבני הזוג יקבל לידיו, בגין כל שנת נישואין שלפני הפירוד, 1% מהזכויות בנכסי בן או בת זוגו – זולת אם נקבע הסדר אחר בהסכם ממון.

לסיכום, מדובר בקו מנחה של שופטי בית המשפט העליון כלפי בתי המשפט ובתי הדין – כי שיקולי אשם ובפרט בגידה אינם רלוונטיים בחלוקת רכוש בין בני זוג. אולם, כלל לא בטוח שהדבר יוביל לשינוי בתוצאת פסקי הדין הבאים. ייתכן שפסיקה מנחה זו תוביל לשינוי ברטוריקה של השופטים והדיינים בכדי להגיע לתוצאה אליה הם מכוונים, בשים לב לפסיקת בית המשפט העליון, כך שבגידות לא יוזכרו באופן מפורש בפסקי הדין. עוד ניתן לשער, כי בעקבות פסק דין זה השימוש בכוונת השיתוף יורחב, ובהתאם, מעמדו של חוק יחסי ממון ייפגע וכך גם הוודאות המשפטית.

לפיכך, אנו ממליצים לכל זוג בישראל לערוך הסכם ממון כדי לאפשר ודאות, תיאום ציפיות הדדי והבטחת האוטונומיה של הרצון עבור כל אחד מבני הזוג.

מוריה מירי ביגון היא עורכת דין במשרד נאוה פרס, המתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה.

כל האמור במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.