הסדרי שהייה

הסדרי שהייה קובעים את המועדים בהם הילדים הקטינים יהיו עם ההורה שאינו מחזיק בהם.

קביעת הסדרי שהייה

הסדרי שהייה יכולים להיקבע בהסכמה על ידי שני הורים, ולאחר אישור הערכאה השיפוטית, ניתן להסדרי שהייה תוקף של פסק דין, בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962.

בהיעדר הסכמה, ניתן להגיש תביעה להחזקת ילדים והסדרי שהייה. במקרה כזה, נקבעים הסדרי השהייה על ידי בית המשפט בהתאם להמלצות עו"ס מטעם רשויות הרווחה, או במקרים מסוימים (בד"כ בעת קיומה של מחלוקת אף בעניין שאלת החזקת הילדים), על פי חוות דעת והמלצות מומחה(פסיכולוג או פסיכיאטר), הממונה ע"י הערכאה המוסמכת.

בית המשפט לענייני משפחה / בית הדין הרבני רשאי לשמוע טיעונים של הצדדים, חקירות עדים, חקירות של העו"ס ושל המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט (או בית הדין) מפעיל את שיקול דעתו, וקובע את מתכונת הסדרי השהייה. קיימת אפשרות נוספת, והיא הקניית סמכות לעו"ס או לגורם טיפולי אחר לקביעת הסדרי השהייה ואף לשינויים במידת הצורך. במקרה כזה יש להחלטת העו"ס בעניין זה תוקף כשל החלטה שיפוטית.

העיקרון המנחה בקביעת היקפם של הסדרי השהייה ואופן ביצועם הינו "טובת הילד". במסגרת השיקולים בקביעת הסדרי השהייה נלקח בחשבון גילו של הקטין; המקום הגיאוגרפי של מגורי כל אחד מההורים; תנאי המגורים של ההורה שאינו מחזיק בקטין; איכות הקשר של הקטין עם כל אחד מההורים; יכולתו של ההורה לדאוג לצרכי הקטין בעת שהותו אצלו וכיוצב'.

חשוב להדגיש, כי כל החלטה בעניין החזקת הילדים והסדרי השהייה אינה סופית. כך, ההורים יכולים לפנות ולתבוע שינוי של הסדרי השהייה בהליך משפטי מתאים על בסיס שינוי נסיבות.

היקף הסדרי השהייה

הסדרי השהייה שהיו מקובלים עד לאחרונה, כללו שהייה של הילדים פעמיים באמצע השבוע בשעות אחה"צ ופעם בשבועיים בסוף השבוע מיום שישי ועד למוצ"ש.

בשנים האחרונות לאור התגברות המעורבות והרצון לנטילת אחריות וטיפול בילדים שמגלים אבות רבים בחיי ילדיהם, ניכרת הרחבה של הסדרי השהייה. כיום בהחלט מקובל לקבוע הסדרי שהייה הכוללים פעמיים באמצע שבוע כולל לינה, וכן מדי סופשבוע שני מיום שישי ועד מוצ"ש, ולעיתים עד ליום א' בבוקר, עת משיב האב את הילדים ישירות למסגרותיהם החינוכיות.

חלוקת החגים המקובלת, היא חלוקה שוויונית לסירוגין, כך שנוצרת מחזוריות של שנתיים, כך לדוגמא, באם הילדים היו אצל הורה אחד בראש השנה, בשנה שלאחריה יבלו אצל ההורה השני, וחוזר חלילה.

לגבי חופשות, בדרך כלל מדובר בחלוקה שווה בין ההורים, אך לא תמיד שני ההורים מסוגלים להיעדר מעבודתם או בכלל ליתן מענה לילדים בחופשות שאינן ימי חג ושבתון.

אכיפת הסדרי השהייה

ככל החלטה שיפוטית, על ההורים לפעול בהתאם להסדרי השהייה שנקבעו. ברם, ישנם הרואים בהסדרי השהייה זכות ולא חובה של ההורה האמור ליטול את הילדים אליו. יחד עם זאת, ההורה שבהחזקתו נמצאים הילדים מחויב לאפשר את קיומם של הסדרי השהייה במועדים שנקבעו, שאחרת יימצא מפר את החלטות בית המשפט ומונע את הקשר בין הילדים להורה שאינו מחזיק בהם, על כל המשתמע מכך.