מוניטין, כושר השתכרות מוגבר ונכסי קריירה
נכסי הון אנושי כגון : מוניטין אישיים, כושר השתכרות, תארים אקדמאיים, רישיונות מקצועיים וכיוצב' – כולם יוצרים את פוטנציאל ההשתכרות האישית של אדם.
בית המשפט העליון הכיר בנכסי קריירה כנכסים משותפים של בני זוג הניתנים לחלוקה, כאשר ההשקעה העיקרית בצבירת נכסי הקריירה הייתה במהלך החיים המשותפים או הנישואין, ניתן לייחס את הפירות לאותה ההשקעה וכאשר קיים פער משמעותי ברמות ההכנסה של בני זוג.
הרציונל שגרם להכרה בנכסים הללו כנכסים משותפים לחלוקה, גלום ברצון לקיים בין בני הזוג שוויון מהותי תוצאתי בניגוד לשוויון חלוקתי ומתוך ראייה של נכסי ההון האנושי כחלק מאותם "נכסים" שנצברו במהלך הנישואין ולכן יאוזנו עם פקיעת הנישואין (ר' הפרק העוסק בחוק יחסי ממון). לפי גישה זו, חלוקה צודקת תצמצם את הפער בין הכנסות בני הזוג במקרים בהם אחד מבני הזוג במשפחה פיתח את הונו האנושי במהלך הנישואין או החיים המשותפים, בעוד בן הזוג האחר טיפח את המשפחה ובמקרים מסוימים אף תרם כלכלית ותמך בבן זוגו באופן שאפשר לו את צבירת נכסי ההון האנושי.
קיים קושי רב לשום את נכסי הקריירה ולחלקם בפועל, אך בתי המשפט קבעו כי קושי פרקטי זה אינו יכול להוות הצדקה שלא להכיר בהון אנושי כנכס משותף, הניתן לחלוקה ומצאו דרכים שונות למדוד את שוויו.
הפתרונות האפשריים לחלוקה שתביא לשוויון תוצאתי בין בני הזוג הינם : פיצויים חד פעמיים; השבה; תשלומים עיתיים; או חלוקה בלתי שווה של הנכסים המשותפים.
בעניין זה יודגש, כי הרציונל העומד מאחורי הפסיקה בנושא נכסי קריירה ובכללם כושר ההשתכרות ואופן חלוקתם, הנו כי ברוב המקרים, קיימת זיקה בין התפתחותם המקצועית של בני הזוג. בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד מספר שעות מועט יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ולעיתים אף לוותר לחלוטין על קריירה וכל זאת כדי לאפשר לבן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען חיזוקו של הקשר הזוגי ולמען טובת התא המשפחתי כולו. אחת ההצדקות לחלוקתם של נכסי קריירה, מבוססת על עקרונות של צדק ושוויון – פיצוי עבור הפסד ההזדמנות ליצירת קריירה של בן הזוג האחר או לחילופין מזונות שיקומיים עבור הון אנושי. בהתאם לגישה זו, עצם התשלום (עיתי או חד פעמי) נועד כדי לאפשר לבן הזוג להתחיל את הפרק החדש בחייו בעמדת מוצא שווה (פחות או יותר) לבן הזוג האחר. תפיסה אחרת, רואה את נכסי הקריירה באספקלריה של שיתוף, כאחד מהנכסים בני האיזון על פי חוק יחסי ממון.
סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת ולקבוע איזון המשאבים שלא על דרך המחצית, בהתחשב בכושר השתכרות מוגבר של אחד מבני הזוג. יש לזכור כי מדובר בסעד המותנה בשיקול דעת. בתי המשפט נוטים לעשות שימוש בסעיף זה רק במקרים של פער השתכרות בולט במיוחד שנוצר במהלך הנישואין.