חוק יחסי ממון
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג -1973 ( להלן:"חוק יחסי ממון") חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.74. החוק חל על בני כל העדות והדתות במדינת ישראל, וגם בתי הדין הדתיים מחויבים לנהוג על פיו.
עד לחקיקת החוק הוסדרו ענייני הממון והרכוש בין בני זוג באמצעות פסיקת בית המשפט העליון בדבר הלכת השיתוף בנכסים, לפיה השיתוף הינו קנייני ובן זוג יכול לדרוש את חלקו ברכוש בכל עת (ר' בפרק העוסק בהלכת השיתוף).
בחוק יחסי ממון בחר המחוקק בשיטת השיתוף הדחוי, שמשמעותה הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואין (ס' 4 לחוק יחסי ממון), עד לאיזון שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים מסוימים המפורטים בחוק (ס' 5 לחוק יחסי ממון). האיזון נעשה על דרך שומת נכסיו של כל אחד מבני הזוג ותשלום ההפרש (ס' 6 לחוק יחסי ממון). יודגש, כי המדובר בנכסים שנצברו על ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים בלבד. החוק קובע מפורשות, כי נכסים שקיבל בן זוג במתנה או בירושה במהלך הנישואין או נכסים שהיו לבן זוג ערב הנישואין, אינם נכללים במסת הנכסים ברי האיזון בין הצדדים.
מועד איזון המשאבים- הינו בעקרון לאחר פקיעת הנישואין (דהיינו: גירושין או פטירת אחד מבני הזוג). ברם, בהתאם לסעיף 5א לחוק יחסי ממון, ניתן להקדים את מועד האיזון ולהפעיל את הסדר איזון המשאבים בטרם פקיעת הנישואין בהתקיים אחד מהתנאים כדלקמן:
חלפה שנה מיום שנפתח הליך לסיום נישואי הצדדים או מיום שהוגשה תביעה רכושית על ידי מי מבני הזוג; קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של למעלה מתשעה חודשים מתוך תקופה רצופה של שנה; ניתן כלפי בן הזוג של המבקש צו הרחקה או הוגש נגדו כתב אישום בעבירת אלימות שבוצעה כנגד מי שמבקש את חלוקת הרכוש או ילדו;
משמעות הדברים היא, כי לבני זוג אפשרות משפטית ריאלית למצות את זכויותיהם הכלכליות לאחר כישלון הנישואין מבלי להיות חשופים לסחטנות, שכן בתי המשפט רשאים לקבוע את איזון המשאבים בין בני הזוג עוד לפני מתן הגט.
יתר על כן, במסגרת תיקון החוק, לבית המשפט ניתנו סמכויות שנועדו לצמצם את תופעת השימוש בגט כקלף מיקוח: כך למשל, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לעכב את איזון המשאבים וחלוקת הרכוש, אם נוכח לדעת שהצד המבקש את איזון המשאבים פעל בחוסר תום לב בעניין ביצוע הגירושין. ביהמ"ש אף רשאי להתנות את ביצוע איזון המשאבים בכתב הסכמה למתן גט.
שינוי בסיס האיזון – איזון בנסיבות מיוחדות – לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב ביותר, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לקבוע אופן שונה של איזון המשאבים. כך למשל, לקבוע נכסים נוספים ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג או להפך, לכלול באיזון נכסים שהיו בבעלות אחד הצדדים לפני הנישואין, או שקיבל במתנה או בירושה; או לקבוע שהאיזון הכספי לא יהיה מחצה מול מחצה אלא ביחס אחר; או לראות בנכס שאחד מבני הזוג מכר או נתן במתנה, לצורך האיזון, כאילו הוא עדיין בבעלות אותו צד. איזון שכזה יכול להיעשות למשל בהתחשב, בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
הסעדים שניתן לקבל במסגרת חוק יחסי ממון– בתי המשפט מוכנים ליתן סעד הצהרתי מכוח חוק יחסי ממון, לגבי בני זוג שהסדר איזון המשאבים חל עליהם, בהתקיים הנסיבות המתאימות – ובפרט, מקום בו מתקיימת אחת מן הנסיבות המפורטות בס' 5א' לחוק המאפשרת את הקדמת ביצוע איזון המשאבים.
דירה השייכת לאחד מבני הזוג לפני הנישואין – שאלה נפוצה שנשאלת היא בנוגע לזכויות בדירה שהייתה לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. גם בעניין זה החוק מורה, כי נכס שהיה לאחד מבני הזוג מלפני הנישואין, יישאר בבעלותו. ברם, לנוכח העובדה שדירת המגורים היא נכס משפחתי מובהק, אשר כונתה בפסיקה "גולת הכותרת" של נכסי המשפחה, והיא בדרך כלל הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחידי, נקבע בפסיקה כי יש להקל עם בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים מכוח הדין הכללי, כאשר היא רשומה על שם אחד מהם בלבד. אולם, הודגש, כי לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת המגורים מכוח הדין הכללי.על מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם אחד מבני הזוג לבן הזוג השני, על בן הזוג הטוען להקניית הזכויות להראות נסיבות עובדתיות בנוסף לעצם קיום הנישואין והמגורים בדירה, מהן ניתן להסיק- מכוח הדין הכללי – על שיתוף ספציפי בין בני הזוג ועל הקניית זכויות בדירת המגורים.
יודגש, כי בכל מקרה בית המשפט בוחן את הנסיבות הספציפיות, תוך התייחסות לעקרונות הצדק והיושר, בפרספקטיבה רחבה מעבר לגישה הפורמאלית הנאחזת ברישום הבעלות בנכס.
הבטחת מדור הילדים בפירוק שיתוף בדירת מגורים – במקרה של איזון משאבים הכולל מכירת דירה, שמשמשת למגוריהם של בני הזוג או של ילדיהם ושל בן הזוג המחזיק בילדים, נקבע על פי סע' 6א לחוק כי לביהמ"ש הסמכות להורות כי המכירה תעוכב, כל עוד לא נמצא סידור מגורים אחר המתאים לצרכיהם. הוראה דומה קיימת בסעיף 40 לחוק המקרקעין (ר' בעניין זה בפרק העוסק בפירוק שיתוף בדירת המגורים המשפחתית).
סעדים לשמירת זכויות -המחוקק הגן על זכותו של בן הזוג שעל שמו לא נצברו הנכסים באמצעות סעיף 11 לחוק יחסי ממון, המאפשר נקיטת אמצעים לשמירת זכויות המוקנות לפי הסדר איזון המשאבים. המדובר בסעדים שנועדו לשמור על המצב הקיים עד למתן פסק הדין בתובענה ושנועדו להבטיח נכסים, לשם מימוש פסק הדין או לשם ניהולו של המשפט. בהתאם לסעיף זה ניתנים צווים זמניים לרבות צווי מניעה ועיקול, כאשר קיימים שופטים אשר פירשו את הסעיף הנ"ל כסעיף המאפשר גם מתן פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויות בני הזוג ברכוש.
על פי ס' 11 הנ"ל, על המבקש להוכיח שבן זוגו עושה פעולה, או שקיים חשש סביר כי הוא עומד לעשות פעולה שיש בה כדי לסכל את זכויותיו כאמור. על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים: קיום חשש סובייקטיבי מפני כוונת בן הזוג לסיכול זכויות, וקיומו של חשש סביר
הסכם ממון– הסכם ממון הינו הסכם הצופה פני עתיד ומגמתו להסדיר את היחסים הרכושיים בין בני- הזוג. ייחודו של חוק יחסי ממון, נובע מן הדרישה המיוחדת לקיום הליך משפטי, אישור ההסכם בנוכחות בני הזוג בפני בית המשפט, במסגרתו בית המשפט אמור לבחון לא רק את זהות המתקשר ורצונו החופשי, אלא לבחון כי כל אחד מבני הזוג הבין את משמעות ההסכם ואת תוצאותיו ניתן גם לחתום על הסכם ממון לפני הנישואין בפני נוטריון או בפני רושם הנישואין. (ר' הרחבה בפרק העוסק בהסכמים).