בתי הדין הרבניים

בבית הדין הרבני בישראל אמור לחול הדין האזרחי החילוני (להבדיל מן הדין הדתי) ככל הנוגע לענייני רכוש משפחתי (ר' הלכת השיתוף וחוק יחסי ממון). זאת, בין היתר מתוך מטרה להביא לאחידות בדין בשתי מערכות השיפוט בישראל – הדתית והאזרחית. בפועל, בית הדין הרבני עלול שלא להגיע לאותה תוצאה אליה יגיע בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לחלוקת הרכוש, לנוכח העובדה, כי בבית הדין הרבני נשקלים פעמים רבות שיקולים שאינם נשקלים בבית המשפט האזרחי (שמקורם בדין הדתי) וכן אופן פרשנות ויישום החוקים וההלכות בבית הדין הרבני עלול להיות שונה מן האופן שבו נעשה הדבר בבית המשפט האזרחי. בנוסף, גם סדרי הדין בבית הדין הרבני, השונים מסדרי הדין בבית המשפט האזרחי, עלולים להביא לתוצאה שונה.

זו אחת הסיבות לכך שמירוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה עדיין מעסיק רבות המערכת המשפטית בישראל.

לשם ההדגמה, נציין, כי בית הדין הרבני יקפיד בדרך כלל על הסדרי ראייה שאין בהם חילול שבת וחג – שיקול שכלל אינו קיים בבית המשפט לענייני משפחה.
בנוסף, בבית הדין הרבני ניתן לקבל צו מדור ספציפי, המאפשר סיכול של פירוק השיתוף בדירת המגורים. דוגמא נוספת: בבית הדין הרבני ניתן להגיש תביעה "לשלום בית" – תביעה שאין דומה לה במערכת האזרחית הן בתוכן והן בסעדים המתבקשים במסגרתה.